החלטה בתיק ת"א 6125-10-12

בפני בקשה לסילוק על הסף של תובענה בעניין פינוי מקרקעין של דירת שני חדרים בתל אביב הידועה כחלקה 80/6 בגוש 6929.

המבקשת טוענת, כי למשיב אין עילת פינוי ומכאן בקשתה לסילוק התביעה על הסף.

בין הצדדים מתנהלת תביעה נוספת בבית הדין לשכירות שעניינה החזר תשלום למבקשת בעד תיקון אשר התבצע בדירה ושולם על ידה.

הרקע להגשת התביעה:

התובע רכש את הדירה נשוא התביעה בשנת 1994, כאשר דירה זו הייתה בחזקת הנתבעת עוד בטרם רכישתה על ידי התובע. הנתבעת טוענת למעמד של דיירת מוגנת עוד מימים ימימה בעוד התובע דורש את פינויה מהדירה וזאת לטענתו בשל היעדר מסמך המעיד על זכותה כדיירת מוגנת וסירובה להציג מסמך שכזה על אף הודאתה בקיומו.

יחד עם זאת, טוען הנתבע כי במידה שבית המשפט יקבע כי הנתבעת הינה דיירת מוגנת עדיין דינה להתפנות מהדירה לנוכח מחדליה המהווים הפרות יסודיות של כל התקשרות חוזית, ככל שהייתה בין הצדדים.

לטענת התובע, יש לפנות את הנתבעת מהטעמים הבאים:

-          אי תשלום דמי שכירות כלל או לא בשיעור המתחייב לפי דין.

-          מניעת כניסתו של בעל הבית לדירה וסירוב ביקור בדירה.

-          הדירה אינה מתוחזקת כראוי.

הנתבעת בבקשת הסילוק על הסף טוענת, כי התובע הגיש בעבר תביעת פינוי כנגדה בשנת 1995 מאותם הטעמים המנויים בתביעה שלפני כעת.

בפסק הדין אשר דחה את התביעה הוכרע מעמדה של המבקשת כדיירת מוגנת ומכיוון שעיקר התביעה הנוכחית אף היא עוסקת במעמדה כדיירת מוגנת יש לסלקה על הסף.

כן טוענת המבקשת, כי ניסתה פעמים רבות לשלם למשיב את דמי השכירות אך זה נמנע מלקבלם על מנת ליצור עילת פינוי- כפי שעשה בתביעתו הקודמת שנדחתה.

התובע אף צירף לכתב התביעה מספר שיקים בסך של כ- 350 ש"ח כל אחד שנועדו לתשלום שכר הדירה.

בדבר טענת התובע, כי הנתבעת אינה משלמת את דמי השכירות הנכונים טוענת המבקשת כי טענה זו אינה בגדר עילת פינוי והסמכות לדון בטענה זו מסורה לבית הדין לשכירות.

בתגובה לבקשה, טוען המשיב כי המבקשת רק לאחרונה הואילה לגלות את אותו פס"ד משנת 1995 אשר לא היה ידוע לתובע.

לדידו, פס"ד זה רק מחזק את טענתו בדבר אי תשלום דמי שכירות מצידה של המבקשת שכן נפסק כי עליה לשלם שכירות של 7 שנים אחורה כתנאי לאי פינויה, דבר שלטענתו לא ביצעה למפרע.

המשיב ממשיך ואומר, כי אין בבקשה כל נימוק משפטי לקבלת הסעד הקיצוני של סילוק על הסף וכי סעד זה שמור לאותם מקרים בהם ברור באופן ודאי, כי התובע לא יזכה בתביעתו.

בנוסף טוען המשיב, תוך הכרה במעמדה כדיירת מוגנת,כי בניגוד לטענת המבקשת, היותה דיירת מוגנת אין בה דבר לעניין התביעה שעניינה מעשיה ומחדליה אשר מצדיקים את פינוייה מהדירה.